זכוכית רגילה
שקופה וברורה, ומגינה על העבודה מאבק, ממגע ומלחות. היא מתאימה לרוב הצילומים, ההדפסים והפוסטרים. החיסרון היחיד הוא השתקפויות: מול חלון גדול או מנורה חזקה רואים בה את החדר.
אנטי-רפלקס
זכוכית שמפזרת את ההשתקפויות, כך שגם מול חלון רואים את התמונה ולא את החלון. היא מתאימה למסדרונות מוארים, לסלון עם קיר חלונות, ולמשרדים עם תאורת תקרה חזקה.
כדאי לדעת: יש אנטי-רפלקס שנותן לתמונה מראה מעט "רך", במיוחד כשיש מרווח גדול בין הזכוכית לעבודה. בחנות אפשר להשוות את שתי הזכוכיות על אותה עבודה ולראות את ההבדל.
מוזיאונית (UV)
זכוכית שמשלבת שקיפות גבוהה, השתקפויות נמוכות וסינון של קרינת UV – הקרינה שגורמת לצבעים לדהות ולנייר להצהיב. היא הבחירה לעבודות שחשוב לשמור לאורך שנים:
- ציורים מקוריים על נייר, רישומים וצבעי מים.
- צילומים משפחתיים ישנים, שאין מהם עותק נוסף.
- מסמכים, מכתבים ותעודות בעלי ערך.
- חולצות חתומות ופריטי אספנות.
היא יקרה יותר משאר האפשרויות, ולכן בדרך כלל לא שווה אותה על פוסטר או הדפס שאפשר להדפיס שוב.
פרספקס
לוח אקרילי שקוף במקום זכוכית. הוא קל בהרבה ולא מתנפץ לרסיסים, ולכן מתאים לעבודות גדולות מאוד, לחדרי ילדים, למקומות ציבוריים ולעבודות שצריך לשלוח או להוביל הרבה. החיסרון: הוא נשרט בקלות יותר מזכוכית, וצריך לנקות אותו רק במטלית רכה ובחומר שמתאים לאקריליק.
בלי זכוכית
ציורי שמן ואקריליק על קנבס בדרך כלל לא מקבלים זכוכית: שכבת הצבע והלכה מגינות עליהם, והמרקם של המכחול נראה הכי טוב בלי שום דבר מעליו. גם עבודות שמסגרים במסגרת "צפה" נשארות בלי זכוכית.
כמה דברים שכדאי לדעת
- הזכוכית לא אמורה לגעת בעבודה. פספרטו או מרווח קטן מרחיקים אותה, כדי שצילום או הדפס לא יידבקו אליה עם השנים.
- שמש ישירה מזיקה לכל עבודה – גם מאחורי זכוכית מוזיאונית. אם אפשר, לא תולים מקור יקר על קיר שהשמש מכה בו כמה שעות ביום.
- חפצים במסגרת עומק מקבלים זכוכית כמו כל עבודה אחרת, רק רחוקה יותר מהפריט.
לנסות בסטודיו
בסטודיו ההדמיה אפשר לבחור גם את סוג הזכוכית. למשל: רישום עם לבן שבור וזכוכית מוזיאונית, או קנבס במסגרת צפה, בלי זכוכית. ההדמיה ממחישה את הרעיון – את ההבדל האמיתי רואים בחנות.